ת"א 7874/09

תקציר

התובע, בעל נכס בירושלים, תובע לפנות את הנתבע מהנכס, הכולל דירת מגורים וחנות. הנכס נוהל בעבר על ידי האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים ולאחר מכן היה בבעלות יורשיו של נעדר לפני שנרכש על ידי התובע. הנתבעת שכרה חלקים מהנכס – חלקם בשכירות מוגנת וחלקם בתנאי שכירות חופשית – מהאפוטרופוס הכללי בין השנים 1984-1989. הנתבע טען כי לא ניתנה לו הודעה מתאימה על שינוי הבעלות וכי התובעת מבקשת לעשות קיצורי דרך לפינויו, מבלי לקיים את ההליכים הנדרשים על פי חוק הגנת הדייר. בית המשפט מצא כי הנתבעת נמנעה באופן עקבי מלשלם דמי שכירות במועד, הן לאפוטרופוס הכללי והן לתובע, למרות דרישות ואזהרות חוזרות ונשנות. בית המשפט קבע כי ההימנעות השיטתית מתשלום דמי שכירות, שאינה שיהוי של מה בכך, מהווה עילה לפינוי לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעת לא קיימה את תנאי הסכמי השכירות, אשר הקנו למשכיר זכות לתבוע פינוי, כאמור בסעיף 131(2) לחוק. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי הנתבע פלש לשטחים שלא הוחכרו לו או ביצע עבודות בנייה שלא כדין, ולכן לא ניתן לפנותו לפי סעיף 131(4) לחוק. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי הנתבעת גרמה נזק למושכר, וקבע כי עבודות הבנייה המיוחסות לנתבעת בוצעו בהסכמת האפוטרופוס הכללי וכי אין כל ראיה הקושרת את מצב המבנה לעבודות שביצעה הנתבעת. באשר לטענת התובע כי הנתבע התנכל והטריד את שכניו, קבע בית המשפט כי אירוע חד פעמי הנובע מסכסוך שכנים שגרתי בנוגע לשימוש בקומת המסחר, שהתרחש לפני למעלה מ-25 שנה, אינו מהווה עילה לפינוי לפי סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט הורה לנתבע לפנות את החנות והשטחים הסמוכים לה בתוך 90 יום ואת דירת המגורים אם לא ישלם 20,000 ₪ פיצוי לתובע בתוך 60 יום. כמו כן נדרש הנתבע לפנות את הגג ואת חצר הבניין, כמו גם כל שטח אחר בו השתמש אך ורק מעבר לדירה, בתוך 30 יום. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.