בג"צ 3081/95

תקציר

במקרה זה, רופא שנכשל שוב ושוב בבחינות ההתמחות שלו ברפואת עיניים עתר לבית המשפט כדי לערער על קריטריוני הציון של ההסתדרות הרפואית. העותר טען כי הוטעה לחשוב שציון של 60% מספיק כדי לעבור, בניגוד לדרישה בפועל של 65%, שנקבעה על ידי המועצה המדעית אך לא פורסמה בפומבי. בג"ץ בחן האם אי-פרסום זה הופך את ההחלטה לחסרת תוקף. בית המשפט שקל היבטים שונים, לרבות אופי ההחלטה כתקנה או כהנחיה, והחובה לפרסם החלטות כאלה במסגרות משפטיות שונות. השופט בך סבר כי למרות היעדר הפרסום, העותר לא קופח שלא בצדק, שכן רף המאמץ שבין 60% ל-65% אינו מהותי דיו כדי להצדיק שינויי הכנה. השופט זמיר הסכים כי ההנחיות המינהליות, אף שהן מחייבות פרסום סביר לנפגעים, אינן חייבות לעמוד באמות המידה המחמירות של תקנות החקיקה, ועל כן טענתו של העותר נעדרת שחר אם מאמציו לא השתנו. בתוך כך, השופט חשין חלק על כך, והדגיש כי אי פרסום ההחלטה פוגע בהגינות ובשקיפות, וטען כי חיוני שהנבחנים יקבלו מידע על אמות המידה שעליהם לעמוד בהן. פער דעות זה הוביל בסופו של דבר את הרוב לאשר את תוצאות הבדיקות, לדחות את העתירה ולהצביע על הצורך הרחב יותר של משרד הבריאות להבטיח פרסום נאות של קריטריונים לקבלת החלטות לשקיפות והוגנות בפעולות מינהליות.