בג"צ 1827/92

תקציר

פסק הדין דן בתוקפם של צווים המטילים מס קנייה על משקאות קלים ומים מינרליים. העותרים טוענים כי הצווים אינם תקפים עוד משום שלא אושרו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, או תוקנו מעבר לסמכות הנתונה לרשות המבצעת. הצו הראשון, שפורסם ב-1 בינואר 1992, הטיל מס קנייה של 20% על משקאות קלים ומים מינרליים, ולא אושר על ידי הוועדה, מה שהוביל לפקיעתו חודשיים לאחר מכן. הצו השני, שפורסם ב-31 בינואר 1992, תיקן את הצו הראשון בכך שהפחית את שיעור המס ל-10% בהתאם להנחיית הוועדה. למרות שהוועדה לא אישרה צו זה באופן רשמי, הוא היה בתוקף עד 14 באוקטובר 1992, עקב פגרת הכנסת ופיזורה. הצו השלישי, שפורסם ב-1 במאי 1992, ביקש להכניס שינויים זהים לצו השני ולבטל את הצווים הקודמים. בית המשפט קובע כי הצווים השני והשלישי תקפים עד אוקטובר 1992, שכן הם לא נחקקו כדי לעקוף את רצון הוועדה אלא כדי לאמץ את דרישותיה. עם זאת, סעיף הרטרואקטיביות בצו השלישי, שביקש להחיל את שינויי המס רטרואקטיבית ל-1 בפברואר 1992, חורג מסמכותה של הרשות המבצעת ולכן אינו תקף. פסק הדין מדגיש את חשיבות הפיקוח הפרלמנטרי על חקיקת משנה פיסקלית תוך הבהרת הליכי האישור והביטול של צווים כאלה. מסקנתו היא כי הצווים תקפים בדרך כלל, אך מדגישים את המגבלות על כוחו של המנהל, במיוחד בכל הנוגע לרטרואקטיביות.