ע"א 1943/03

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת נכות על פי הדין הישראלי, הקשורה ישירות לחוק הגרמני על פי ההסכם בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. ההגדרה בחוק הישראלי קובעת כי אדם הוא נכה אם נגרמה לו נכות עקב מחלה או פציעה והיה זכאי לפיצויים מממשלת גרמניה אלמלא ההסכם האמור. החוק הגרמני מבחין בין שני סוגים של רדיפות, חירות מוגבלת בשטח שבשליטתו הישירה של הרייך השלישי ושלילת חירות בגרורות הרייך השלישי. מאחר שלוב לא הייתה תחת שליטתו הישירה של הרייך הגרמני, חל סעיף 43 לחוק הגרמני, המחייב את המערערים להוכיח כי חירותם נשללה מהם על ידי ממשלת איטליה. אף אחד מהמערערים לא יכול היה לספק הוכחה זו, ולכן ערעוריהם נדחים בנקודה זו. בית המשפט דן גם ב"כלל הפחד", המכיר בפחד סובייקטיבי ואובייקטיבי מפני פעולות אלימות של האויב הנאצי כסיבה לבריחה מבית מגורים. שני המצבים שבהם זה עשוי לחול הם אם הבריחה נבעה מפחד מכיבוש גרמני פוטנציאלי או פחד מגלות/מחנות עבודה. עם זאת, הוועדה לא מצאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה באף אחד מהמקרים, ולכן הערעורים נדחים גם בעילה זו. בית המשפט מסכים עם ממצאי הוועדה ומדגיש כי מדובר בקביעות עובדתיות, שערכאת הערעור לא תתערב בהן אלא בנסיבות חריגות. לפיכך, שלושת הערעורים נדחים במלואם.