עת"מ 22414-03-20

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לבטל את הפקעת אדמתם ולשנות את ייעודה מציבורי למגורים, בין יתר הבקשות הנוגעות לפיתוח הקרקע. עם זאת, השופט מצא כי העותר לא מיצה את הליכי התכנון בטרם הגיש ערעור לבית המשפט, דבר המהווה תנאי מוקדם לדיון בתיק כזה. השופט פירט את העקרונות הכלליים בדבר ביקורת שיפוטית על החלטות תכנוניות ואת היקף ההתערבות המצומצם בשיקול הדעת המינהלי. הם גם סיכמו את חוק ההפקעה והשפעתה על זכויות קניין, וכן את שני המסלולים העיקריים להפקעת קרקעות: באמצעות פקודת הקרקעות או חוק התכנון והבניה. מאחר שהעותרת לא יזמה כל פעולה תכנונית לשינוי ייעוד הקרקע, קבע השופט כי בית המשפט אינו יכול להתערב במקרה זה. השופטת הדגישה כי ביטול הפקעה לפי חוק התכנון והבנייה אינו מוביל אוטומטית לשינוי ייעוד הקרקע, אליו יש להתייחס בהליכי תכנון. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשיב.