ת"א 394/02

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהוגשה בעקבות תאונת דרכים קטלנית שגבתה את חייו של דוד אטיאס. מספר תביעות הוגשו על ידי אלמנתו של אטיאס, בנם הצעיר ושני ילדיו מנישואים קודמים, וכן על ידי אמו, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הסוגיה העיקרית הייתה קביעת גובה הפיצוי שתשלם חברת הביטוח הנתבעת בגין אובדן התמיכה בעקבות מותו של אטיאס. השופטת קבעה תחילה את גובה המזונות ששולמו לשני ילדיו הגדולים של אטיאס מנישואים קודמים, וקבעה כי אין צורך לנכות תשלומים קבועים אלה מתביעת הפיצויים הכוללת כפי שכבר נקבעו. לאחר מכן חישב השופט את שיעור התמיכה בכל התלויים, תוך התחשבות בהשתכרותו בפועל של אטיאס, וקבע כי לא ניתן לכלול בחישוב הנזקים תשלומי מזונות עודפים מעבר לדמי המזונות, שכן הם אינם חלק מפיצויי התלויים על פי הדין החל. השופט פסק גם לגבי ניכוי המס המתאים, הגיל שבו יופסקו תשלומי המזונות ואובדן שירותיו של אטיאס כבעל, אב ובן, ופסק סכומים משתנים לתובעים השונים בגין תביעות אלה. ההיבטים המורכבים יותר של פסק הדין נוגעים לחלוקת הפיצויים בין התובעים השונים. לאחר שדנה בשיטות החישוב השונות ובפסיקה קודמת בנושא, קבעה השופטת כי אין לנכות מתביעת התלויים את הפיצוי המגיע לעיזבון בגין "השנים האבודות", כדי למנוע כפל פיצוי. השופט הכריע גם בשאלת הניכויים לפנסיה, וקבע כי אין לנכות מסכום הפיצויים את הסכומים ששולמו מכספי הפנסיה לתובעים, שכן אלה נחשבו לתשלומי ביטוח. לבסוף התייחס השופט לתשלומים ששולמו מעסקיו של אטיאס לאחר מותו. אלה לא נוכו בסופו של דבר מסכום הפיצויים, שכן הם נתפסו כחלק מרווחיו הצפויים של אטיאס, וגם היוו חלק מהירושה של ילדיו. לאחר שהביאה בחשבון ניכויים שונים נוספים, לרבות מזונות זמניים והטבות מהמוסד לביטוח לאומי, קבעה השופטת כי על חברת הביטוח הנתבעת לשלם פיצויים בסך מספר מיליוני שקלים, המתחלקים בין התובעים השונים. השופט פסק גם על אחוז שכר טרחת עורכי הדין שתשלם הנתבעת, ועל האופן שבו יקבלו התובעים את הכספים.