רע"א 4556/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשתו של בנק מסחרי לצו מניעה זמני שיגביל את השימוש של חייב בנכסים הנמצאים ברשות הפלסטינית. הבנק המבקש חושש כי נכסי החייב בישראל אינם מספיקים לכיסוי חובו, ומבקש למנוע ממנו להשליך את נכסיו מחוץ לישראל. הבקשה הראשונית נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בנימוק שהמקרקעין המדוברים נמצאים מחוץ לתחום שיפוטו. הבנק ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה היטב את ההקשר ההיסטורי ואת ההשלכות המשפטיות של צו מניעה כזה, פסקה לטובת הבנק. נמצא כי לבתי המשפט בישראל אכן יש סמכות להוציא צווי מניעה זמניים המגבילים אנשים מלהיפטר מרכושם הנמצא מחוץ לישראל. צו מניעה מסוג זה, המכונה "צו מרווה", הוא צו אישי, כלומר הוא חל על הפרט ולא על הנכס עצמו, ולכן יכול לעקוף גבולות שיפוט. ערכאת הערעור הוסיפה ופירטה את התנאים הנדרשים למתן צו כזה, לרבות סמכות השיפוט על הפרט הנדון והסבירות לביצוע פסק הדין. בית המשפט הדגיש בהקשר זה את משמעות היחסים הכלכליים ההדוקים בין ישראל לרשות הפלסטינית וציפה מהמשיבה להימנע מכל דיספוזיציה בנכסים האמורים עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והמשיב חויב לשאת בהוצאות הבנק המבקש.