ב"ל 2299/04

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, ששוחררה משירות חובה ולאחר מכן עבדה בעבודות שהוגדרו כנדרשות או מועדפות על פי חוק הביטוח הלאומי. הנתבע טען כי התובע לא עבד במשך התקופה הנדרשת בעבודות הנדרשות, וכי לא היה זכאי לדמי אבטלה כאשר החל לעבוד בעבודות האמורות. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע עבד בעבודות נדרשות במשך תקופה מצטברת של חצי שנה בתוך 24 חודשים מיום שחרורו, וכי החל לעבוד בעבודות אלה בתוך שנה מיום שחרורו, מה שאומר שהוא זכאי לדמי אבטלה. בית הדין פירש גם תקנה רלוונטית, המתווה מקרים בהם מתאפשרת הפסקה בתעסוקה הנדרשת מבלי לאבד את הזכאות, לטובת התובע, וקבע כי הפסקת עבודה שלא מהטעמים המפורטים בתקנה אינה צריכה לגרום לאובדן הזכאות להטבות. משכך, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית למענק בגין העבודה הנדרשת, הורה לנתבעת לשלם הוצאות משפט, ואיפשר לשני הצדדים זכות ערעור על פסק הדין.