עב"ל 66/03

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור מחמת התיישנות. ההחלטה נובעת מכך שהמערער לא הגיש ערר על החלטת ועדת הערר בתוך 30 הימים הנדרשים, שהם תנאי מוקדם לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי. הערעור הראשוני הוגש בשנת 1997 אך נדחה לבקשת המערער שנה לאחר מכן. העתירה הנוכחית, שהוגשה בנובמבר 2000, נחשבת אפוא מיושנת, שכן הוגשה הרבה מעבר למסגרת הזמן הרגולטורית. הפאנל מכיר בביקורת כלפי מוסדות המדינה המפעילים את חוק ההתיישנות כהגנה, במיוחד כאשר הדבר אינו מקשה עליהם במיוחד לבחון את התביעה. עם זאת, במקרה זה, השיהוי היה משמעותי, ולמערערת היה די והותר זמן לאסוף את המסמכים הדרושים. משכך, מצדד בית המשפט בטענת ההתיישנות של המשיב ודוחה את הערעור. החלטה זו מתבססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, כאשר המערער יזם בעבר ולאחר מכן משך את הערעור, והשיהוי הממושך לאחר מכן. בית המשפט מדגיש כי יש לטפל בערעורים מסוג זה במהירות, וקשייו של המערער באיתור מסמכים אינם מצדיקים את השיהוי הממושך. משכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.