ת"א 22913-03-10

תקציר

בית המשפט בחן האם יצירות מסוימות מוגנות בדיני זכויות יוצרים. העבודות המדוברות היו שרטוטים אדריכליים דו מימדיים ומבנים תלת מימדיים שתוכננו על ידי התובעת עבור החברה הנתבעת ("קומפי"). בית המשפט קבע תחילה כי היצירות מוגנות בדיני זכויות יוצרים, המקיימות את דרישות היצירה האמנותית או הספרותית, מקוריות, קיבעון וזיקה לישראל. עם זאת, לאחר מכן בחן בית המשפט האם עבודות אלה נופלות תחת חריג ליצירות הזכאיות לרישום כדוגמאות, המיועדות לייצור תעשייתי. בית המשפט מצא כי היצירות אכן זכאיות לרישום מדגמים וכי הן מיועדות לייצור תעשייתי. יתר על כן, התובע הסכים לרשום את הדגימות וביקש להירשם כבעלים, מה שמנע ממנו לטעון בהמשך להגנת זכויות יוצרים. עוד קבע בית המשפט כי התובעת העניקה לנתבעים רישיון מוגבל בלבד להשתמש ביצירות למטרותיהם ולפרסם ולשווק אותן, תוך שמירה על זכויותיה של התובעת. הגנת המדגם, אם כן, חלה רק על הפרות שבוצעו בישראל, ובמהלך תקופת ההגנה המדגם. בית המשפט סירב להרחיב הגנה זו בהתבסס על דיני העשרה. בנוסף, בית המשפט מצא כי פטנט שהגישו הנתבעים בארה"ב לא כלל את יצירותיו של התובע, ולכן זכויותיו של התובע לא נפגעו. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא ניתן לבסס את אחריותו האישית של איבר הנתבע, שכן מעשיו לא הפרו כל חובה משפטית אישית כלפי התובע. משכך, נתן בית המשפט צו הצהרתי לפיו התובע וקומפי הם בעלים משותפים של המדגם. כמו כן הוציאה בית המשפט צו מניעה האוסר על הנתבעים לפרסם או לשווק את היצירות בישראל ללא הסכמת התובעת, בצירוף צו למתן חשבונות בדבר הפקת ושיווק היצירות בישראל. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות בסך 60,000 ₪.