ע"פ 1651/12
פסק-דין עליון
תקציר
ערעורו של המערער, שנידון לעבירה חמורה, מבקש להתערב בחומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, בטענה שהוא חורג ממדיניות הענישה הראויה. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את התיקים, הטיעונים והפסיקה הרלוונטית, אינה מוצאת עילה להתערבות. גזר הדין, אם כי בגבול העליון, מצוי בטווח המקובל ונראה מוצדק בהתחשב בנסיבות. בית המשפט מבחין בין עניינו של המערער לבין התקדימים שהציג, שכן מדובר בעובדות שונות או בעבירות חמורות פחות. העונש שהוטל על המערער עולה בקנה אחד עם מקרים דומים, ומצביע על מידתיות. בית המשפט מכיר בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, בנעוריו ובשיקולים של "צעירים", אך מאזן אותם עם חומרת פשעיו, עברו הפלילי ותסקירי מבחן שליליים. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענותיו של המערער בדבר עינוי קשקוש מצד המתלונן, ומציין כי המערער הגיע למקום חמוש. לפיכך, בית המשפט לערעורים מחליט לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי.
חקיקה מקושרת
ע"פ 1651/12 עמרי בן יטח נ' מדינת ישראל, עליון (4.7.2013)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.