ע"א 2617/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור אזרחי על תביעת רשלנות נגד קופת חולים. התביעה הוגשה על ידי אם וילדה, שטענו כי הניהול הרשלני של לידת הילד גרם לנזק מיידי וארוך טווח. קיומה של חובת זהירות מצד הרופא לא היה שנוי במחלוקת. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערות לא הוכיחו הפרת חובה ביחס לנזקים המיידיים הנתבעים במהלך הלידה ובסמוך לאחריה. הקרע ברחם והמצוקה העוברית שבאה בעקבותיו נמצאו כחסרי קשר סיבתי לרשלנות הנטענת. באשר לנזקים ארוכי טווח, טענו המערערים כי הלידה הרשלנית הובילה לאוטיזם אצל הילד ופגעה ביכולתו להרות שוב. בית המשפט קבע כי טענות אלה אינן נתמכות בראיות מספיקות. המערערים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין הלידה הרשלנית לבין האוטיזם של הילד, גם כאשר השתמשו במבחן מאזן ההסתברויות. יתר על כן, טענתם לפגיעה באוטונומיה בשל היעדר הסכמה מדעת לא הועלתה בכתבי הטענות הראשוניים ולכן היוותה הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של התיק. השופט נ' הנדל הגיע למסקנה כי בעוד שהמערערים עמדו בפני אתגרים משמעותיים בשל מצבו של הילד, לא התקיימו אמות המידה המשפטיות לרשלנות, ויש לדחות את הערעור. השופטים א' שהם וא' ברון הסכימו עם ההחלטה, והביאו להחלטה פה אחד לדחות את הערעור, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.