רע"א 8553/07

תקציר

במקרה שלפנינו, מדובר באכיפה של הסכם פשרה קודם המגביל הפעלת מסעדה בנכס ספציפי בחדרה. תיק רב פנים זה סובב סביב הסכם פשרה משנת 1977, אשר קיבל תוקף כפסק דין המתיר הפעלת מסעדה או מסעדת סטייקים במקום. שנים לאחר מכן, שוכר, שלא היה מודע להסכם זה, החל לנהל מסעדה לאחר שחתם על חוזה שכירות עם המשכיר, שהפר לכאורה את תנאי הפשרה. לאחר מכן, בשנת 2007, קבע בית משפט השלום כי פעולה זו מנוגדת לצו בית המשפט, וכתוצאה מכך ביזיון בית המשפט נקבע כי המסעדה תיסגר בתוך 30 יום, עם קנסות כספיים ומאסר בגין אי ציות. ערעורים של השוכר והמשכיר נדחו ברצף על ידי בית המשפט המחוזי ובסופו של דבר על ידי ערכאה גבוהה יותר. בתי המשפט הגיעו למסקנה כי אופיו המחייב של הסכם הפשרה מונע את הפעלת המסעדה, והדגישו כי כל חוזה שכירות המאפשר זאת כפוף לפסק הדין. בהתייחסם לבקשות לסעד זמני, אישר בית המשפט כי ניתן לפצות על הפסד כספי כתוצאה מהסגירה, בניגוד לאי הנוחות וההפרות הרחבות יותר המוטלות על שאר דיירי הנכס. כמו כן, הודגש כי המשך הפעלת המסעדה מהווה חוסר תום לב וביזיון בית המשפט, המוביל לדחיית בקשות המשכיר והשוכר כאחד. בעקבות זאת הוטלו עליהם הוצאות משפט והוצאות משפט במסגרת פסק הדין מיום 27.2.2008.