פ"ל 4644-09-20

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנאשם אשם בנהיגה בשכרות. פסק הדין מתבסס על קבלת ראיות התביעה ועדי התביעה, שעדויותיהם היו אמינות, עקביות וללא דופי, בעוד שטענות ההגנה לא היו עקביות ולא אמינות. שלושת עדי התביעה סיפקו ראיות משכנעות. רס"ן גדעון ספקטור, שהפעיל את מכשיר הינשוף, העיד על בדיקות הנשיפה הכושלות של הנאשם ועל הבחנתו בריח חזק של אלכוהול מפיו של הנאשם. גרסתו של רס"ן איימן רמיחאת בדבר האזהרה שניתנה לנאשם והודאתו בשתיית אלכוהול התקבלה אף היא. זאת ועוד, עדותו של רס"ן סולימאן חלבי על כך שהיה עד לנהיגתו הלא יציבה של הנאשם ונזקק לסיוע בעת הליכה בשל שכרות נמצאה אמינה. הכיול והתקינות של מכשיר הינשוף אושרו, ולא הותירו מקום לספק לגבי דיוק תוצאות בדיקת הנשיפה. למרות הודאתו של הנאשם, הוא בחר לחלוק על טענת התביעה ולהציג ראיות סותרות. עם זאת, טענותיו לא היו משכנעות ולעתים קרובות הופרכו על ידי הצהרותיו הקודמות. עדותו ועדותה של אשתו לא היו אמינות ולא ביססו את טענות ההגנה שלו. ככלל, התביעה עמדה בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והביאה את השופט להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות מעבר לספק סביר.