רמ"ש 38952-04-22

תקציר

בית המשפט החליט להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין הקפאת ההליכים ולהורות כי חלק מהתביעה יידון בבוררות כפי שהוסכם במקור בין הצדדים. הסיבה לכך היא שתניית הבוררות בחוזה תקפה ויש לקיימה, למרות שהחוזה עצמו שנוי במחלוקת. לטענת המבקשים, החוזה בטל משום שמדובר בסימולציה לכאורה שנועדה להתחמק מתשלומי מס ולכן אינה חוקית. עם זאת, בית המשפט קבע כי ניתן להפריד את תניית הבוררות משאר החוזה ולקיימה, מה גם ששני הצדדים מודים שהסעיף תקף ואין בו פגם. ניסיונה של המשיבה לסטות מתניית הבוררות משום שהחוזה אינו תקף לכאורה, נתפס כמעשה של חוסר תום לב. העובדה שהמבקשים מסכימים כי תניית הבוררות מחייבת ויש לאכוף אותה, בעוד המשיב מבקש לאכוף את ההסכם כולו, משמעה כי יש לקיים את הסעיף ולהקפיא את ההליכים. רק התביעה הקשורה לאכיפת ההסכם תידון בבוררות, ואילו התביעה בעניין הלוואות תישאר בבית המשפט, שכן אין תניית בוררות הנוגעת אליהן. החלטה זו מתקבלת גם בהתחשב בדגש ששמה מערכת המשפט הישראלית על מוסד הבוררות, אותו יש לחזק ולשמר במידת האפשר. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים. המשיב חויב לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, והערבות מוחזרת למבקשים.