ע"א 6996/97

תקציר

בית המשפט העליון פסק נגד המערערת, חברה קבלנית, אשר טענה לאכיפת הסכמי הקצאת מקרקעין ממינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז, בהתבסס על פרקטיקה מבוססת עם המשיבים. המערערת טענה כי הסתמכה בתום לב על הסדר בלתי פורמלי זה, השקיעה סכומים ניכרים ושינתה את עמדתה לרעה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על דיני המכרזים הציבוריים, תוך שהוא מצטט את חוק חובת המכרזים, ודחה את טענת המערערת להשתק כנגד רשויות מינהליות, חרף הכיר בהסתמכות החברה ובחיסרון הנובע מכך. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין חוקיות מינהלית לבין הסתמכות אישית, אך הגיע למסקנה כי אכיפת הסכמים כאלה תהיה מנוגדת לתקנת הציבור בשל אופיים הבלתי חוקי מטבעו. עם זאת, צוין כי אם תביעת השתק תקפה אך לא ניתן לאכוף את הייצוג בשל הפרות חוק, ניתן לשקול סעד חלופי או פיצוי. עם זאת, מאחר שהיבט זה לא הועלה בהליך המקורי בבית המשפט המחוזי, הוא לא זכה להתייחסות בפסק דין זה, אם כי המערער יכול היה לנקוט בהליכים מתאימים לבחינת אפשרויות אלה. לפיכך נדחה הערעור, תוך חיזוק העיקרון לפיו על הרשויות המנהליות לעמוד בדרישות החוק, תוך שמירה על הגינות וחוקיות לכל הצדדים המעורבים.