הפ"ב 1109/04

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך ממושך בין שתי משפחות, משפחת בראלי ומשפחת דדאש, הנובע מהסכם מכר דירה שנחתם בשנת 1996. בני הזוג בראלי רכשו דירה ממשפחת דדש, אך נתקלו בקשיים באכיפת המכירה, מה שהוביל לתביעות רבות. פסק בורר משנת 2004 הורה לבני הזוג דדש לרשום את הבניינים הקיימים על הקרקע כבית משותף, עם סעיף ספציפי לגבי רעש הנובע מדירת בראלי. למרות מספר פסקי דין וניסיונות אכיפה, רישום הבית המשותף נותר ללא פתרון בשל מחלוקות על הסעיף האקוסטי. הטענה העיקרית הייתה נוסח הסעיף בתקנון הבית המשותף, עליו סירבו בני הזוג דש לחתום והוביל לביזיון הליכי בית המשפט. עם זאת, השופט מצא כי סירובם של בני הזוג דדש לא היווה הפרה של פסיקות קודמות של בית המשפט וכי רישום הערה בלשכת רישום המקרקעין הגן די הצורך על זכויותיהם של בני הזוג ברליס. הבקשה הנוכחית ליישום פסק הדין הסתבכה בשל התערבותו של גורם אחר, שחר נייס, שהחזיק ב-50% מהזכויות בחלקה וסירב לחתום על תקנון הבית המשותף אלא אם זכויות הבנייה שלו יעוגנו בהן. הדבר יצר מבוי סתום, שכן לצדדים אחרים המעורבים היו תנאים שונים לחתימה על התקנון. בהכירו בכך שתכליתם של הליכי ביזיון הבית אינה עונשית אלא ממוקדת באכיפה, קבע השופט כי אי יכולתם של בני הזוג דדש לרשום את הבית המשותף בשל נסיבות בלתי צפויות אלה מהווה הגנה תקפה. כתוצאה מכך, הבקשה לסנקציות אכיפה נגד הדדאשים נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בהתנהלותם הבעייתית של בני הזוג דדאש.