ע"א 3099/10

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת טענו המשיבים לעדיפות על פני עסקת מקרקעין עם שפיקא אלמהאשי ז"ל, והעדיפו את עסקתם הקודמת על פני עסקה מאוחרת יותר שביצע בנו של שפיקא, גאזי עם המערערת. המנוח מכר מגרשים ספציפיים למשיבים אשר פורטו בייפוי כוח בלתי חוזר, עסקה שתועדה ושולמו מיסים. עם זאת, המשיבים לא רשמו את העסקה ולא רשמו הערת אזהרה. לאחר מותו של שפיקא ירש גזי את הקרקע ומכר חלק ממנה למערער, שרשם הערת אזהרה ובסופו של דבר השלים את הרישום למרות צו מניעה. בית המשפט מצא כי גזי והמערער פעלו בחוסר תום לב כפי שידעו או היו צריכים לדעת על העסקה הקודמת. בית המשפט החיל את סעיף 9 לחוק המקרקעין, והכיר בזכויות המשיבים כבעלות מעמד מעין קנייני בשל העסקה הראשונה למרות היעדר הרישום. בית המשפט קבע כי זכויות שוויוניות עדיין יכולות לגבור, מה גם שהעסקה השנייה נעשתה בחוסר תום לב. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, ואפשרה לרשום את המשיבים כבעלים של חלקים מוגדרים, תוך שמירה על העסקאות במסגרת ההליכים המשפטיים, לרבות איחודים נדרשים. בית המשפט הורה על ביטול רישומו של המערער בחלקים מסוימים של המקרקעין והטיל על המערער הוצאות משפט.