ת"א 976/01

תקציר

משרד הבינוי והשיכון של מדינת ישראל (להלן: "המשרד") תבע את חברת ב.י.מ. חברה לבניין בע"מ (ב.י.מ.) בגין אי תשלום הוצאות פיתוח בגין עבודות שביצע המשרד בשכונת מגורים שבנתה ב.י.מ. סכום התביעה המקורי היה 2,678,124 ₪. התיק כלל מחלוקות עובדתיות ופרשניות חוזיות. המחלוקת החוזית המרכזית נסובה סביב השיטה הראויה לחישוב הוצאות הפיתוח שיוחזרו על ידי ב.י.מ למשרד, בהתאם להסכמים הרלוונטיים בין הצדדים. המשרד טען כי החישובים צריכים להתבסס על השטח המרבי הניתן לבנייה על פי התב"ע, ואילו בי.י.מ טען כי יש להשתמש בנתוני הבנייה בפועל. בית המשפט קבע כי על המשרד לחשב את החיוב בגין הוצאות פיתוח על בסיס מספר החדרים שבנתה ב.י.מ בפועל ב-66 מתוך 76 יחידות הדיור. עבור 10 היחידות הנותרות, החיוב יחושב לפי החיוב הראשוני של המשרד, שהתבסס על השטח המרבי לבנייה. החלל שנוצר מתחת למבנה הגג, שדרש בנייה נוספת כדי להפוך לחדר, לא נחשב לחדר בנוי. לכן, אין לחייב את בי.אי.אם בגין שטח זה. עוד קבע בית המשפט כי יש לראות בסיווג הקרקע שעליה נבנתה השכונה יישוב סוג ג', בהתאם להנחיות לחישוב הוצאות פיתוח. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעתה של ב.י.מ לניכוי ההוצאות שהוציאה בגין עבודות הפיתוח שהיה עליה לבצע בעצמה. ב.י.מ. לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בהוצאותיה הנטענות. המשרד הונחה להגיש פסק דין מתוקן לחתימת בית המשפט, תוך חישוב יתרת החוב של בי.אי.אם על פי אמות המידה שהותוו בפסק הדין. הסכום יישא ריבית בשיעור מחצית מהשיעור החל בין השנים 1995 ל-1999, ויחולו הפרשי הצמדה מלאים. כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו, שייקבעו בהמשך על ידי בית המשפט.