ע"פ 49/88

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בהצתה ונידון לשלוש שנות מאסר. ההרשעה התבססה על ראיות נסיבתיות שכן לא היו עדי ראייה לפשע. הראיות הנסיבתיות שהוצגו בבית המשפט כללו את העובדה שהמערער הגיע לבית החולים עם כוויות קשות בהתאם לאופן ביצוע העבירה, ניסיון להסתיר את מקום הימצאו, והודעתה של אשתו במשטרה שסתרה את האליבי שלו. בית המשפט העליון קבע כי די בראיות אלה כדי להרשיע את המערער. בנוסף, הסיפור המפוברק והכוויות שספג המערער תמכו בגרסת התביעה לאירועים. עוד קבע בית המשפט כי אישה יכולה להעיד נגד בעלה גם אם האלימות קשורה לנזק לרכוש ולא לפגיעה פיזית, וכי התביעה רשאית להזמין את אשת המערער להעיד. יתר על כן, אין צורך להוכיח את המניע לביצוע העבירה, שכן די היה בראיות הנסיבתיות. השופטת קיבלה את חוות דעת המומחים באשר לסיבת השריפה ולמהות הכוויות של המערער, ודחתה את גרסתו של המערער בדבר האופן שבו ספג את הכוויות כבלתי סבירה ובלתי אמינה. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי יש לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות יחדיו – הראיות המצטברות הצביעו על אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. לפיכך נדחה הערעור על ההרשעה.