בג"צ 7978/16

תקציר

הדיון נסוב סביב מעמדם ההורי של בני זוג שאין להם קשר ביולוגי עם ילדיהם והנורמות הסובבות את חוק המרשם. בית המשפט מבהיר את הדרכים השונות באמצעותן ניתן לבסס הורות בישראל – זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, צווי אימוץ והורות באמצעות זיקה. בעוד שניתן לרשום את פרטי ההורים הביולוגיים על סמך הודעה על לידה, אחרים חייבים להציג צו שיפוטי. בית המשפט בוחן את תכליתה של תעודת לידה, ומגיע למסקנה כי היא משמשת כתיעוד משפטי פורמלי של לידת הילד, ולוכדת את המצב בעת לידתו. היא דוחה את הרעיון שהיא צריכה לשקף רק הורות ביולוגית, וקובעת שהיא צריכה לכלול גם הורים מוכרים מבחינה משפטית. לגבי הורים שקיבלו צו הורות שיפוטי בעל תוקף רטרואקטיבי, בית המשפט קובע כי יש להנפיק תעודת לידה מתוקנת שתכלול את פרטי ההורה הלא ביולוגי. זאת משום שהחוק מכיר בהורותם מיום לידתם. עם זאת, אם צו ההורות הוא פרוספקטיבי, המדיניות הכללית של אי תיקון תעודת הלידה עומדת בעינה, אלא בנסיבות חריגות. במקרה של צווי אימוץ, בית המשפט מפרש את סעיף 20 לחוק המרשם באופן רחב ומחליט כי יש להנפיק תעודת לידה מתוקנת, גם אם האימוץ אינו "סגור". זאת, על מנת להבטיח כי יתקיימו תכליות החוק – שייכות וסודיות – מה גם שלעותרים כאן אין הורים ביולוגיים נוספים. לבסוף, בית המשפט מתייחס לטענה של אפליית זוגות לסביות. היא מוצאת כי פסיקתה הקודמת בעניין רישום הורות במרשם, שהתבססה אף היא על היעדר זיקה ביולוגית, חלה כאן ודוחה טענה זו. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההורות ואת הצורך בוודאות משפטית, במיוחד כאשר מדובר בזוגות חד מיניים. לחוות דעתו של ממלא מקום הנשיא מצטרפים השופט ר' רונן והשופט א' שטיין.