ע"ו 45931-06-19

תקציר

הערעור מתייחס לשני מצבים רפואיים שחוותה המערערת במהלך שירותה הצבאי – מום בלסת וליקוי ראייה – והאם היא זכאית לפיצוי כלשהו מהמשיב, קצין התגמולים. הוועדה לענייני חיילים משוחררים פסקה לטובת המשיב בשני הנושאים. בערעור מסכימים השופטים עם קביעת הוועדה בעניין הפגם בלסת, שכן הקביעה העדיפה חוות דעת מומחה אחת על פני אחרת, מסקנה עובדתית שבית המשפט אינו יכול להתערב בה. עם זאת, השופטים קובעים כי הוועדה שגתה בהחלטתה בעניין לקות הראייה. השופטים פוסקים לטובת המערערת בעניין זה, ומקבלים את טענתה כי פגם הראייה שלה נגרם עקב שירותה הצבאי. השופטים מדגישים תקדימי עבר הקובעים כי המערערים יכולים להוכיח קשר סיבתי בין שירותם לבין מצבם הרפואי גם ללא אסכולה רפואית תומכת. במקרה דנן, בעיות הראייה של המערערת התעוררו במהלך שירותה כמשקיפה, וחייבו אותה לאמץ את עיניה מול מסכים לפרקי זמן ממושכים. הן חוות הדעת של המערערת והן של המשיבה תומכות בטענה כי שירותה יכול היה לגרום לפגם. מסקנת השופטים היא כי נסיבות שירותה הספציפיות של המערערת ביססו קשר סיבתי בין לקות הראייה שלה לבין תפקידה הצבאי. לפיכך הערעור מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 20,000 ₪.