ת"א 1047-02-10

תקציר

העותר, שהורשע בחברות בארגון טרור ובעבירות ביטחוניות שונות, נידון ל-10 שנות מאסר. הוא הגיש בקשה לשחרור על תנאי לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, אך נדחה. ההכחשה התבססה על חומרת פשעיו, לרבות סיוע לניסיון הריגה, ועל דו"חות חסויים עדכניים שהצביעו על סכנה מתמשכת. העותר טען להערכה קלה יותר של מעשיו וטען כי עבר מהפך. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת ועדת השחרורים וקבע כי היא סבירה ועולה בקנה אחד עם החוק. הוועדה שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים, תוך מתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של העותר ולאינטרס הציבורי. הם הגיעו למסקנה שהוא לא עבר מהפך והיווה איום מתמשך, נחישות הנתמכת במידע מודיעיני אמין. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מסוג זה ואת היעדר תכנית השיקום. משלא עמד העותר בנטל לשכנע את הוועדה כי מגיע לו שחרור מוקדם, ונוכח המסוכנות הטמונה בעבירותיו, נדחתה העתירה. ההחלטה לדחות את השחרור על תנאי הושארה ללא הפרעה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה.