סע"ש 40042-09-20

תקציר

התובע, עובד אריתריאה, תבע את מעסיקו בתשלומי פיצויים שונים הקשורים להעסקתו. המעסיק לא מסר לעובד הודעה המפרטת את תנאי עבודתו בשפת האם שלו, כנדרש בחוק. שכרו של העובד פוצל למספר מרכיבים, בהם שכר יסוד, גמול שעות נוספות, דמי נסיעה ודמי הבראה. עם זאת, העובד טען כי חלוקה זו פיקטיבית וכי שכרו השעתי בפועל שונה מהאמור בהסכם העבודה. בית הדין הסכים עם העובד, והעביר את נטל ההוכחה למעסיק בשל אי מסירת ההודעה הנדרשת. המעסיקה לא הציגה ראיות מספיקות להוכחת תנאי ההעסקה לה טענה, מה שהוביל את בית הדין לקבל את גרסת העובד. בעקבות זאת חויב המעסיק לשלם לעובד 1,000 ₪ כפיצוי בגין אי מסירת ההודעה הנדרשת, וכן 1,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר מדויקים. העובד תבע גמול שעות נוספות, שבית הדין העניק לו על סמך דוחות הנוכחות ותלושי השכר שאינם שנויים במחלוקת, ופסק לו 9,063 שקל. העובד תבע גם פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה שבועית, דבר שבית הדין קיבל בשל היעדר חישוב נגדי של המעסיק וסבירות הסכום הנתבע, ופסק 5,000 שקל. העובד עתר לתשלומי פיקדון, כולל מניות המעסיק והעובד. בית הדין הורה למעסיק לשלם את חלקו של העובד בפיקדון, בסך 15,258 שקל, מאחר שהמעסיק לא הוכיח כי עמד בתשלומי הפיקדון הנדרשים או כי העסקתו של העובד אינה טעונה היתר. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת העובד להחזר חלקו בניכויי הפיקדון, שכן העובד לא הביא ראיות לכך שניכויים כאלה בוצעו. העובד דרש תשלום עבור פדיון חופשה ודמי חגים. בית הדין נעתר לתביעת העובד לפדיון חופשה, מאחר שהמעסיק לא הביא ראיות לתשלומים אלה, ופסק 2,736 שקל. עם זאת, תביעתו של העובד לדמי חגים נדחתה מאחר והחגים שבעדם תבע תשלום נפלו בשלושת החודשים הראשונים להעסקתו, כאשר לא היה זכאי לדמי חגים. העובד תבע גם החזר הוצאות נסיעה, שבית המשפט אישר ופסק 2,115 שקל, שכן רכיב הנסיעה נחשב לרכיב שכר. לבסוף טען העובד כי פוטר ללא הודעה מוקדמת. בית הדין פסק נגד העובד וקבע כי לא הוכיח את טענתו וכי הוצאתו לחל"ת אינה מהווה פיטורים. בסך הכל חויב המעסיק לשלם לעובד 35,162 ₪, כולל תשלומי הפיצויים השונים והוצאות המשפט. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלתו.