ת"א 59096-11-20

תקציר

השופטת החליטה כי יש לקבל את טענות התובע רק בחלקן לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות בתיק והאזנה לטיעוני הצדדים בעל פה. ראשית, באשר לבעלות על הדירה הצהירה השופטת כי התובעת היא בעלת זכויות השכירות, אך הצהרה זו מותנית בכך שתשלם ליורשי המוכר המנוח את יתרת התמורה, בסך 1,000 דולר, המותאמת לאינפלציה וריבית משנת 1988. כל עוד לא בוצע תשלום זה, לא ניתן להכיר בתובע כבעל זכויות החכירה. שנית, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע דמי שימוש הולמים בגין התקופה שבין 16.6.2020 ועד ליום 15.11.2020, עת פינו את הדירה, שחושבו לפי סך של 3,900 ₪ לחודש. די בדו"ח המומחה, שהוגש מבלי לבקר בדירה, כדי לקבוע את דמי השכירות הראויים, ואין בשיפוץ הנתבעים כדי להצדיק הפחתה בסכום זה. שלישית, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין חוב הארנונה בסך 11,504.31 ₪, אותו שילמה עבור התקופה בה התגוררו בדירה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.3.2022. רביעית, נפסק לתובע סך של 6,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב אי פינוי הדירה על ידי הנתבעים לאחר פסיקת בית המשפט. לבסוף, דחה השופט את בקשת התובע להוצאות משפט ותחת זאת הורה לנתבעים לשלם לתובע 8,500 ₪ עבור הוצאות אחרות ו-17,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, שניהם ישולמו בתוך 30 יום. הנתבעים יישאו גם בכל הפרשי ריבית והצמדה אם התשלומים לא ישולמו במסגרת הזמן הנקובה.