בר"ע 2903-09-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 2903-09-23, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות רלוונטיות:** * המבקש (צבי גולנזר) הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. * בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיב (יוסף שלום) להורות למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בסך 6,000 ₪. * המבקש טוען כי סכום הערובה שנקבע (6,000 ₪) נמוך באופן משמעותי ביחס לסכום התביעה (9,363,318 ₪), וזאת נוכח העובדה שהמשיב הינו פושט רגל ולו נושים רבים. בנוסף, צוין כי סיכויי התביעה, במיוחד החלק הארי שלה (7,947,942 ₪), "בעיתיים ביותר". **ניתוח משפטי:** 1. **מעמדה של החלטה על חיוב בהפקדת ערובה ושיעורה:** * **עקרון דיוני מרכזי:** בית הדין הארצי לעבודה מדגיש הלכה פסוקה ומושרשת כי החלטה על חיוב בערובה, ועל אחת כמה וכמה על קביעת שיעור הערובה, הינה **החלטה דיונית הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת (בית הדין האזורי)**. * **כלל התערבות מינימלית של ערכאת ערעור:** ככלל, ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בהחלטות דיוניות מעין אלו. כלל זה נובע מהרצון שלא לפתוח מחדש דיונים שכבר התקיימו ומההכרה במומחיותה של הערכאה הדיונית הראשונה בהערכת נסיבות התיק. * **החלת הכלל על קביעת שיעור הערובה:** בית הדין הארצי מבהיר כי הכלל הנ"ל חל, ואף ביתר שאת, על קביעת שיעור הערובה. קביעת השיעור נבלעת בהחלטה על עצם החיוב בערובה ונגזרת ממנה. * **הסתמכות על אסמכתאות:** בית הדין מבסס את קביעתו על שורה של פסקי דין קודמים, הן של בית הדין הארצי לעבודה (למשל, בר"ע (ארצי) 54352-10-15; בר"ע (ארצי) 57048-10-21; בר"ע (ארצי) 28862-11-20) והן של בית המשפט העליון (ע"א 7193/13). 2. **גבולות ההתערבות של ערכאת ערעור בהחלטות דיוניות:** * **"עיוות דין" כסייג:** גם כאשר ערכאת הערעור סבורה כי ייתכן והיה ניתן לנקוט בדרך דיונית אחרת, היא לא תתערב בהחלטה, **כל עוד ההחלטה אינה מנוגדת לדין ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים**. * **יישום לעניין שיעור הערובה:** במקרה הנדון, המבקש טוען כי שיעור הערובה נמוך מדי. בית הדין הארצי מקבל את הטענה כי "שיעור הערובה שנקבע הוא על הצד הנמוך [באופן יחסי לסכום התובענה כולו]". אולם, המבחן להתערבות אינו אם ניתן היה לקבוע סכום גבוה יותר, אלא האם הקביעה הנוכחית גורמת **עיוות דין**. * **העדר עיוות דין:** בית הדין הארצי קובע כי לא התרשם כי קביעת הערובה בסך 6,000 ₪ גורמת עיוות דין למבקש. אף על פי שהסכום יחסי נמוך, בית הדין נמנע מלהתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. 3. **שיקול הדעת של בית הדין האזורי:** * בית הדין הארצי מכבד את שיקול הדעת של בית הדין האזורי אשר נתן את ההחלטה המקורית. במסגרת שיקול דעתו, בית הדין האזורי לקח בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות סכום התביעה, מצבו הכלכלי של המשיב (פושט רגל), וסיכויי התביעה. * העובדה שסיכויי התביעה "בעיתיים ביותר" עשויה אף היא להצדיק, בנסיבות מסוימות, קביעת ערובה נמוכה יותר, או לפחות אינה מחייבת קביעת ערובה גבוהה במיוחד. 4. **חידושים או דגשים:** * **חיזוק הכלל:** ההחלטה מחזקת את הכלל לפיו ערכאות ערעור לא יתערבו בהחלטות דיוניות, ובפרט בהחלטות הנוגעות לערובה ולשיעורה. הדבר נועד להבטיח יעילות הליכים ולמנוע עיכובים מיותרים. * **הצדקה לקביעת ערובה נמוכה:** אף שהדבר לא נאמר במפורש כ"חידוש", ההחלטה מרמזת כי קביעת ערובה נמוכה יכולה להיות מוצדקת, בין היתר, כאשר סיכויי התביעה נמוכים. הדבר מהווה איזון בין הצורך להבטיח הוצאות לבין אי-יצירת חסם דיוני בפני תובע. * **אי-התערבות למרות פער:** בית הדין מדגים כי גם כאשר קיים פער משמעותי בין סכום התביעה לסכום הערובה, ערכאת הערעור לא תתערב, אלא אם כן נגרם עיוות דין. **סוף דבר:** בקשת רשות הערעור נדחתה. החלטת בית הדין האזורי בעניין הטלת הערובה ושיעורה (6,000 ₪) נותרה על כנה. בית הדין הארצי לעבודה אינו מתערב בהחלטות דיוניות של בית הדין האזורי, אלא אם כן נגרם עיוות דין, ובענייננו לא נמצא כי כך אירע.