ע"א 868/90

תקציר

הערעורים נובעים ממחלוקת על האחריות לסכום כסף שהופקד בחשבון בנק של שותפות ואשר נמשך ללא אישור. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הבנק ובנק ישראל אחראים להשבת מלוא הסכום בסך 820,500 דולר לשותפות. הבנק ערער על החלטה זו, וטען כי בעל החשבון אישר את המשיכות. בנק ישראל ערער גם על התחייבותו בערבות שהנפיק לבנק. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהכסף הופקד כדין, ונמשך ללא החתימות הנדרשות, נטל ההוכחה נפל על הבנק להוכיח כי המשיכות אושרו. הבנק לא הצליח לספק ראיות מספיקות לכך. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי כי הבנק ישיב את מלוא הסכום לשותפות עמד בעינו. עוד קבע בית המשפט כי בנק ישראל אינו חב בערבותו, שכן החובה המדוברת לא נכללה בדיווחי הבנק לבנק ישראל טרם הנפקת הערבות. באשר לתביעה נפרדת של הבנק נגד אחד השותפים, אפרים רג'ואן, בגין הפרשי הצמדה וריבית הנובעים מיתרת חובה בחשבונו האישי, פסק בית המשפט לטובת רג'ואן. מהראיות עולה כי רג'ואן משך את מלוא הסכום מחשבונו לפני המשיכות הבלתי מורשות, ולכן נדחתה תביעת הבנק נגדו. השופט גולדברג הציג חוות דעת חולקת בנוגע לחבות הבנק. היא טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שיצר גרסה רביעית לאירועים שלא הועלתה על ידי מי מהצדדים, וכי אין לדחות על הסף את גרסת הבנק, אף שהיא מעוררת שאלות. במקום זאת, היה על בית המשפט לבחון איזו גרסה סבירה יותר. לדברי השופט גולדברג, גרסתו של שטרן - לפיה בעל החשבון ידע שהכספים יושקעו במיזמים בסיכון גבוה - עדיפה באופן יחסי. עם זאת, מאחר שהבנק לא הוכיח כי השותפים האחרים ידעו ואישרו זאת, חבות הבנק לא יכולה לחול עליהם. בניכוי חלקו היחסי של רג'ואן בשותפות (20%), יתרת פסק הדין לטובת השותפות צריכה לעמוד.