ת"א 28002-06-21

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבעים בדמי תיווך לאחר שרכשו דירה. הנתבעים טענו כי התובע לא עמד בתנאים לקבלת האגרה. השופטת בחנה את חומר הראיות ומצאה כי התובעת החזיקה ברישיון תקף והיה לה הסכם בכתב עם הנתבעים לשירותי תיווך. השופטת גם דחתה את טענת הנתבעים כי הסכם התיווך לא היה שלם או שנעשה תחת לחץ. עם זאת, השאלה המכרעת הייתה האם התובע הוא הגורם היעיל לעסקה. השופטת ציינה כי התובעת לא פעלה באופן מיטבי בכך שמסרה לנתבעים מידע חלקי ומטעה על הדירות הפנויות. מנגד, הנתבעים לא גילו לתובע את קשריהם הישירים עם הקבלן. השופטת שקלה בכובד ראש את טענות הצדדים והגיעה למסקנה כי בעוד התובע טעה, גם הנתבעים פעלו שלא כשורה. אך בסופו של דבר, התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה הגורם היעיל לעסקה. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה, למרות שהתובע בקושי הטה את הכף לטובתו. עוד קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות בשל התנהגותם הבלתי מספקת של הנתבעים. על ההחלטה ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.