תמ"ש 13827-12-20

תקציר

התיק דן בסכסוך כספי בין אב ובנו הגרוש, לבין בת זוגו לשעבר של הבן. האב הלווה לבנו וכלתו 800 אלף שקל כדי לסייע להם לרכוש דירה. ההלוואה הובטחה בהערת אזהרה ובהסכם הלוואה כתוב. לאחר גירושיהם של בני הזוג, תבע האב את כלתו לשעבר, בדרישה לפירוק השותפות בבית והשבת כספי ההלוואה. מנגד, טענה הכלה כי ההעברה הכספית מחמיה היא מתנה ולא הלוואה ולכן אין לה חוב להחזיר. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים תקף ומחייב. טענות הנתבעת כי ההסכם נחתם תחת לחץ וללא הבנתה את השלכותיו לא נתמכתות ונדחות. כמו כן, השופטת הסכימה עם טענת התובע כי ניתן לסתור את חזקת המתנה ביחסים משפחתיים, ובמקרה זה הצליחה התובעת להוכיח כי הכספים שהועברו היו הלוואה ולא מתנה. הנתבע חויב להשיב לתובעת 800,000 ₪ או 35% מערך הבית עם מכירתו, הגבוה מביניהם, בחלקים שווים עם בעלה לשעבר. כמו כן הורתה השופטת לנתבע לשאת בהוצאות התובע, וקבעה כי הסכום יעמוד על 8,000 שקל, שישולם בתוך 30 יום. בפסק הדין הודגש כי הסכום ישולם בהתאם לעיתוי קבלת התמורה ממכירת הבית, וכל הוראה נוספת בנוגע למכירה נדחתה לבית הדין הרבני.