דב"ע נז/3 - 2

תקציר

הערעור מתייחס לבקשת המערער לכלול בקצבת הפרישה שלו מעיריית ירושלים שני רכיבי שכר, ובפרט את רכיב "גמול השעות הנוספות". המערער טען כי יש להחשיב את השעות הנוספות כשכר רגיל ולכלול אותו בתשלומי הפנסיה החודשיים שלו מהעירייה. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. עיקר הטענות נסובות סביב אופיו של גמול השעות הנוספות, כאשר המערער טוען כי הוא היה בלתי מותנה ולכן יש לראות בו חלק משכרו הרגיל, בעוד העירייה טוענת כי הוא היה תלוי ברישום ובדיווח. המערער עבד בעירייה בתפקיד ניהולי עד לפרישתו בשנת 1982 וקיבל תוספת חודשית קבועה בגין עבודה בשעות נוספות ללא צורך לדווח על שעות העבודה. עם זאת, בית הדין האזורי מצא כי המערערת עבדה שעות נוספות והתשלום מותנה בעבודה שבוצעה בפועל. בהתבסס על תקדימים קודמים, בית הדין לערעורים מסכים עם החלטת בית הדין האזורי ומדגיש כי תשלום השעות הנוספות לא היה פיקציה אלא גמול בגין עבודה בפועל שבוצעה מעבר לשעות העבודה הרגילות, ולכן נחשב כתוספת לשכרו של המערער ולא כחלק ממנו. לפיכך, הערעור נדחה. לא ייפסקו הוצאות לא לבית המשפט המחוזי ולא להליך הערעור.