ת"א 34082-12-18

תקציר

השופטת הבהירה כי בקשות להיתרים ניתנות רק בנסיבות חריגות, וכי השלב המתקדם של ההליך מחייב את הבקשה והתגובה להישמע יחד. טענת המבקש התמקדה במוגבלות בתנועות כתף ימין ושורש כף היד. הנתבע ניסה לסתור זאת באמצעות ראיות חזותיות שסתרו לכאורה את דרגת הנכות, אך השופט מצא כי אלה לא הוכיחו את טענת הנאשם. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הצליחה להראות שיפור משמעותי במצבה הרפואי של התובעת כדי להצדיק את קבלת בקשתה, וכי השיהוי הניכר בהגשת בקשה זו החליש את עמדתה. באשר לבסיס השכר לחישוב הפסדי הכנסות בעבר ובעתיד, קבעה השופטת כי סביר להניח שהכנסתו של התובע הייתה גדלה עם הזמן, ולכן יש לחשב הפסדי עבר על בסיס שכר חודשי ממוצע של 8,000 שקל, והפסדים עתידיים על בסיס 9,000-9,450 שקל לחודש. מאחר והתובע התגורר באזור הזכאי להטבות מס, ובהתחשב באופי הפטור, יש לחשב את רווחי העבר באמצעות נתוני ברוטו, אך הפסדים עתידיים יחושבו לפי סכום נטו של 9,000 ₪ לחודש. לצורך קביעת שיעור הירידה בכושר ההשתכרות הביאה השופטת בחשבון את נכותו ומגבלותיו הרפואיות של התובע, את השכלתו ועבודתו טרם התאונה ואת מגוון המקצועות שעמדו לרשותו לאחר מכן. השופט מצא כי יכולתו של התובע לעבוד נפגעה באופן משמעותי, במיוחד בעבודות הדורשות מאמץ או הרמת ידיים גבוהה. למרות שהתובעים חזרו לעבודתם הקודמת, אין משמעות הדבר כי השפעת התאונה על יכולתם לעבוד הייתה מינימלית, ולכן היה מקום לחשב את הפסדיהם לפי ניכוי של 42.5% מכושר השתכרותם. לאחר מכן חישב השופט את רכיבי הנזק השונים: הפסדי שכר בעבר נקבעו על 110,800 שקל; הפסד השתכרות עתידית, 1,040,400 ₪; הפסדי פנסיה, 143,900 שקל; עזרה בעבר ובעתיד, 270,000 ₪; הוצאות בעבר ובעתיד, 50,000 ₪; וכאב וסבל, 138 אלף שקל. אלה הסתכמו בסך של 1,753,100 ₪. לאחר ניכוי תשלומים מהמל"ל וממקורות נוספים, הסכום הסופי שהנתבע חויב לשלם לתובע היה 423,028 ₪, בתוספת שכר דירה, מע"מ והוצאות משפט. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום.