רע"א 3953/01

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור בעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מפיצויים שנפסקו לנפגע בעקבות תאונת דרכים. בתחילה הורה בית המשפט המחוזי על ניכוי כל התגמולים הללו, מתוך כוונה למנוע מהנפגע לקבל פיצוי כפול ומהחייב לשלם כפל תשלומים. עם זאת, החלטה זו נמצאה בלתי ראויה, שכן היא לא הביאה בחשבון את נכויותיו הקיימות של המבקש שאינן קשורות לתאונה המדוברת. בית המשפט העליון הבהיר כי זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה מעוגנת בעקרונות תחלוף, כלומר תביעתו נגד החייב אינה יכולה לחרוג מתביעתו המוצדקת של הנפגע. כתוצאה מכך, יש לנכות מהפיצוי רק את התגמולים הנלווים לנכות שנגרמה ישירות כתוצאה מהתאונה. פסיקה קודמת תמכה בגישה זו בכך שהדגישה את הצורך בקשר סיבתי בין התאונה לבין התגמולים המנוכים. עוד הדגיש בית המשפט כי קביעות רפואיות לקצבת נכות כללית אינן חלות בעת ציון ניכויים הקשורים לתאונה מסוימת. בהיעדר קביעה ספציפית של המוסד לביטוח לאומי, על בית המשפט להעריך את דרגת הנכות הרלוונטית המיוחסת לתאונה ולהשתמש בה לחישוב הניכויים. במקרה זה קבע בית המשפט כי יש לנכות רק מחצית מדמי הביטוח הלאומי בהתאם להערכת הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה. החלטה זו הפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואישרה את החלטת בית משפט השלום, תוך הבטחה כי המשיב ישלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.