עת"א 1925-02-14

תקציר

אזרח בלארוס, המרצה עונש של 11 שנות מאסר בגין עבירות נשק חמורות, נכנס לישראל בניגוד לחוק והגיש שלוש פעמים בקשה לשחרור מוקדם לוועדת השחרורים. העותר טען כי החלטת הוועדה אינה סבירה, בין היתר משום שלא זכה ליחס ראוי בכלא בשל מחסומי שפה. עם זאת, הוועדה ראתה בו סכנה לחברה, בהסתמך על מידע מודיעיני חסוי ועל חוסר שילובו בתוכניות הטיפול. הם גם מצאו כי התנהגותו בכלא לא הייתה למופת, בהתייחס לדו"ח אירוע. בית המשפט הרחיב בפרפרזה על המידע הסודי, אך בסופו של דבר הסכים עם הערכת הדירקטוריון, וציין את חוסר שיתוף הפעולה של העותר ואת חומרת פשעיו. גם טענותיו של העותר כי שותפו שוחרר מוקדם נדחו, שכן שחרור זה נבע מנסיבות חריגות. בית המשפט הדגיש כי כל מקרה נבחן לגופו והעותר לא הציג מקרה ראוי לשחרור מוקדם. יתר על כן, ההצעה לשחררו ולגרשו לאלתר חזרה לבלארוס לא הייתה ישימה, מה גם שהוועד פקפק בהיתכנות הפיקוח עליו עם שחרורו. השופט הגיע למסקנה כי ועדת השחרורים שקלה את כל הגורמים הנדרשים והפעילה את שיקול דעתה המקצועי כראוי; לפיכך, העתירה לשחרור מוקדם נדחתה.