תלה"מ 8581-12-20

תקציר

פסק הדין דן בחריג לעקרון סופיות הדיון בפסקי דין למזונות. על פי הפסיקה, שינוי נסיבות מהותי מצדיק התדיינות מחודשת בענייני מזונות. במקרה זה, האב ביקש הפחתה במזונות הילדים, בנימוק של ירידה בהכנסותיו, עלייה בהכנסות האם ושינוי בזמן השהייה של הילדים עם כל הורה. עם זאת, השופט קבע כי טענות האב אינן מהוות שינוי נסיבות מהותי. ראשית, הגידול בזמן השהות של הילדים עם האב נמצא כשינוי מינורי וצפוי, כפי שכבר היה צפוי בהסכם הגירושין. שנית, טענת האב לירידה בהכנסותיו הופרכה על ידי הראיות, אשר הצביעו על עלייה בשכר הנטו שלו מאז נחתם הסכם הגירושין. מנגד, הכנסתה של האם גדלה באופן סביר לאורך השנים, אך זו קוזזה על ידי הגידול בהכנסות האב, ואין בכך כדי להצדיק את פתיחת ההסכם. השופטת דחתה גם את טענות האב בנוגע לחובותיו הכספיים ולרכישת דירה על ידי האם, וציינה כי התנהלותו הכלכלית של האב ומצב חובותיו לא הורעו באופן משמעותי מאז הגירושין. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי מאז הסכם הגירושין לא חל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, ולכן נדחתה תביעת האב להפחתת מזונות הילדים. עוד ציינה השופטת כי יש להותיר על כנו את המבחן המחמיר שעמד בפני פסק הדין בע"א 919/15, המחייב הוכחת שינוי נסיבות מהותי כדי לשקול מחדש את ענייני מזונות הילדים. התביעה נדחתה, והאב חויב בכיסוי הוצאות האם.