ת"א 1036/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות פיצויים של התובעת, הנובעות מאיחור בתשלום הסופי ואי שחרור ערבות בנקאית על ידי הנתבעת. ראשית, בית המשפט קובע את הסכום שישולם על ידי הנתבעת, ונמצא כי הוא הסכום המבוקש על ידי התובעת, בתוספת מע"מ. כן נקבע מועד תחילת תשלום הריבית, שהוא 135 יום לאחר הגשת החשבון הסופי, ונקבע כי שיעור הריבית ייקבע על פי החוזה. פסק הדין דן בפרשנויות הסותרות של הצדדים לחוזה בנוגע לתשלומי ריבית ומגיע למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית שכן מלכתחילה היא נמנעה מתשלום כדין. עם זאת, בית המשפט מוצא כי השיהוי הממושך הפך לבלתי סביר ומנוגד לחובה למזער נזקים. מכאן, שהתובעת זכאית לריבית לפי חוק פסיקת ריבית, המחושבת בשיעור המרבי החל מיום 1.3.1996. שנית, פסק הדין בוחן את הנזק שנגרם כתוצאה מהעיכוב בהחזרת הערבות הבנקאית. בית המשפט קובע כי היה על הנתבע להחזיר את הערבות ביום 1.7.94, ומתווה את זכאותה של התובעת לפיצוי בגין הפסדים כספיים שונים שנבעו מאיחור זה. אלה כוללים עמלת עמלה שנתית שנקבעה בשיעור של 1% מסכום הערבות, הפסד כספי הנובע מהפרש הריביות ששילמה התובעת לבנק והתמורה שהייתה מקבלת מהבנק כנגד הסכום העודף, ודמי טיפול שנתיים, שבית המשפט מוצא כי התובעת אינה זכאית לתבוע. הנתבעת נדרשת לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מרביים, החל מיום 1.7.94 ועד להשבת הערבות, ועד לביצוע התשלום בפועל במלואו. בנוסף, נפסק לתובע 10% מהסכום שנפסק כהוצאות ושכר טרחה, אשר יחויבו בריבית אם לא ישולמו עד למועד שנקבע. פסק הדין יוגש לבאי כוחם של הצדדים.