בד"א 144/01

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על פסק דינו וגזר דינו של בית דין משמעתי מחוזי בעניינו של עורך דין, עו"ד פלוני, שהורשע במכירת נכס מקרקעין של לקוח ובהפקעת תמורת המכירה לשימוש עצמי. פלוני לא ערער על ההרשעה אלא טען מטעמים ראייתיים ופרוצדורליים, שבית המשפט מצא כי אינם ראויים. לפיכך התקבל פסק דינו של בית הדין המשמעתי, שגזר על עבירת ההרחקה לצמיתות. בית המשפט ראה במהות העבירה, הכוללת הפרת חובת אמונים ושליחת יד לכספי לקוחות, בין החמורים ביותר שעורך דין יכול לבצע, המחייבת תגובה קפדנית לשמירה על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. בעוד נסיבותיו האישיות של פלוני, לרבות גילו המתקדם ועברו ללא רבב טרם ביצוע העבירה, הוכרו, בית המשפט העדיף בסופו של דבר את האינטרס הציבורי ואת חומרת העבירות. ההחלטה לקיים את גזר הדין הושפעה גם מהיעדר פיצוי בגין הנזק הכספי שנגרם ללקוח, הסכום המשמעותי הכרוך בכך (370,000$) ואי החזרת הכסף. לאור גורמים אלה, ההשעיה לצמיתות מלשכת עורכי הדין נמצאה ראויה, כאשר השופטים הדגישו את חשיבות האמון והנאמנות ביחסי עורך דין-לקוח.