ת"א 34716-04-17

תקציר

התובע, שסבל מארבע רגליים לאחר שקפץ חזיתית לנהר הירדן ונחבט בראשו באפיק הנחל, תבע את מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל, קק"ל, מועצה אזורית גליל עליון ורשות ניקוז ונחלים כנרת בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה, בדרישה לפיצויים. הנתבעים הכחישו אחריות והעלו את הגנת הסיכון מרצון. בית המשפט מצא כי רק למועצה האזורית חלה חובת זהירות כלפי התובעת והיא הפרה אותה בכך שלא הציבה שלטים המזהירים מפני סכנות הכניסה למים, למרות שידעה כי מטיילים משתמשים באתר לרחצה. המדינה ורשות הניקוז לא נשאו באחריות, שכן לא הייתה להן חובה להסדיר את הרחצה בנחל או להציב שלטים. באשר לסיבתיות, מצא בית המשפט כי המועצה האזורית יכלה לצפות מראש את האפשרות של קפיצת ראש לנחל ואי הצבת שילוט מתאים גרמה לנזק לתובע. רשלנותו התורמת של התובע הייתה משמעותית, וצמצמה את נזקיו ב-80%. תוחלת החיים של התובע נקבעה על 60 שנה בשל הפגיעה הקשה והסיכונים הבריאותיים הנלווים. בית המשפט פסק לתובע פיצויים, לרבות הפסדי השתכרות, סיוע לצד ג', מכשירים רפואיים ומתכלים, התאמות דיור, מיזוג אוויר וכביסה, טיפולי שיקום, עזרי ניידות, נזק לא ממוני וניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי. התביעה נגד המדינה ורשות הניקוז נדחתה, ואילו המועצה האזורית חויבה לשלם לתובע סכום מופחת, אשר קוזז מהטבות המל"ל.