ת"פ 21039-01-14

תקציר

הנאשמים הורשעו בסחיטה באלימות פיזית ומילולית, חטיפה וכליאת שווא של המתלוננת במשך מספר ימים. הפשעים בוצעו כקבוצה בתיאום אחד עם השני, תוך הפגנת זלזול ברור בחוק ובקורבנות. המעשים פגעו בכבודם, חירותם, ביטחונם, שלוות נפשם ורכושם של הקורבנות. בעוד שהנאשמים דאגו לצרכיו הבסיסיים של הקורבן, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות והשפעתן על הקורבן. השופט קבע כי טווח הענישה ההולם בגין עבירות אלה הוא 30 עד 60 חודשי מאסר. בהתחשב בנסיבות הפרטניות, קבע השופט כי נאשמים 1 ו-2 ירצו כל אחד 30 חודשי מאסר, בניכוי הימים שכבר ישבו במעצר, וישלמו לנפגע פיצוי בסך 15 אלף שקל בעשרה תשלומים. לנאשם 1 הרשעה קודמת בעבירת אלימות והוא הפגין זלזול במערכת המשפט בכך שביצע את העבירה הנוכחית בעודו ממתין לגזר הדין בגין הקודמת. לנאשם 2 מספר הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים והוא ריצה עונש מאסר בפועל בעת ביצוע העבירה הנוכחית. על שני הנאשמים נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי. נאשם 3, בעל רקע אישי קשה והרשעה קודמת באיומים וקללות שוטרים, ירצה גם הוא 30 חודשי מאסר בפועל וישלם פיצויים בסך 15,000 ₪ לנפגע. ימי מעצרו ינוכו מגזר הדין. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי ועונשו אינו חופף לעונש הקודם שריצה. השופטת הדגישה כי אין לראות את הקלות שהפגינו כלפי הנאשמים בהסדר הטיעון, שהתקבלה בשל קשייה הנפשיים של הנפגעת בהמשך מתן העדות, כמתאימה במקרים אחרים. פסק הדין ניתן בלב כבד, תוך הדגשה כי הוא אינו משקף את רמת הענישה הראויה.