ת"פ 11191-11-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **מבוא** פסק הדין דן בעניינם של שני נאשמים, מוחמד עלי ג'בארין ואחמד כליפה, שהואשמו בעבירות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, בהתאם לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016. המקרה עוסק בתהלוכה שהתקיימה באום אל-פחם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, במהלכה קראו הנאשמים, באמצעות מגאפון, קריאות בערבית שפורשו כהסתה לטרור וכאשר ביטויים של הזדהות עם ארגון טרור. **עקרונות משפטיים מרכזיים והשלכותיהם** 1. **הגדרת עבירות הטרור בחוק המאבק בטרור:** * **הזדהות עם ארגון טרור (סעיף 24(א)(1)):** בית המשפט קבע כי יסודות העבירה דומים, ואף זהים, ליסודות עבירת ההסתה לטרור. הרשעת הנאשמים בעבירה זו התבססה על אותן נסיבות וראיות שהביאו להרשעתם בעבירת ההסתה. * **הסתה לטרור (סעיפים 24(ב)(1) ו-24(ב)(2)):** בית המשפט הבחין בין הסתה שהיא "קריאה ישירה" לביצוע מעשה טרור (סעיף 24(ב)(1)) לבין הסתה שאינה כזו (סעיף 24(ב)(2)). הנאשמים זוכו מחמת הספק מהחלופה המחמירה יותר, שכן נדרשת "קריאה מפורשת ואופרטיבית למעשה טרור". ההרשעה התבססה על סעיף 24(ב)(2), שקבע כי תוכן הפרסום והנסיבות יצרו "אפשרות ממשית" שיביא לעשיית מעשה טרור. 2. **מבחן "האפשרות הממשית":** * בית המשפט אימץ את מבחן "האפשרות הממשית" כקריטריון להוכחת עבירת ההסתה לטרור. מבחן זה, שנמצא בפסיקת בית המשפט העליון, אינו מוגבל לקהל "סביר" אלא כולל גם "אנשים שאינם סבירים או נורמטיביים". * ביישום המבחן, בית המשפט התחשב בנסיבות: היות הנאשמים דמויות מוכרות ומשפיעות, היקף המשתתפים בתהלוכה, שידורה החי ברשת החברתית, והתגובות האוהדות שזכתה להן. הדבר יצר "פוטנציאל של אפשרות ממשית להוביל לביצוע מעשה טרור". 3. **פרשנות קריאות והקשרן:** * בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי מדובר בסיסמאות מסורתיות שאין להן "חסינות קטיגורית". הנסיבות והאווירה שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר היוו "שיקול מכריע", שכן התהלוכה התקיימה זמן קצר לאחר המתקפה. * הקריאות, שכללו מוטיבים של מלחמה, דם והקרבה, צבעו את עצמן באור שונה מזה שהוצג על ידי ההגנה. בית המשפט בחן את תוכן הקריאות, את הצטברותן ואת משמעותן המצטברת. * **עניין התרגום:** בית המשפט קבע כי לא קיימת מחלוקת מהותית לגבי המשמעות המילולית של הקריאות, גם אם חלק מהתרגומים שהוצעו על ידי ההגנה התקבלו. מסקנותיו של מומחה ההגנה לגבי היעדר קשר בין הסיסמאות לאירועי ה-7 באוקטובר או לארגון חמאס נדחו, שכן נקבע כי הן אינן בתחום מומחיותו של העד, אלא שמורות לבית המשפט. 4. **אכיפה בררנית והגנה מן הצדק:** * **טענות ההגנה:** ההגנה העלתה טענות לאכיפה בררנית על רקע לאום, לעומת משתתפים אחרים באותה הפגנה, לעומת משתתפים בהפגנות אחרות שקראו סיסמאות דומות, ולעומת עיתונאי או אתר שהפיץ את התיעוד. כמו כן, נטענו מחדלי חקירה. * **קביעות בית המשפט:** * טענת האכיפה הבררנית על רקע לאום נדחתה, תוך הדגשת נטל ההוכחה הגבוה. * לגבי אכיפה בררנית לעומת משתתפים אחרים, נקבע כי יש להבחין בין מובילי ההפגנה (הנאשמים) לבין שאר המשתתפים. * לגבי הפגנות אחרות, בית המשפט הכיר בפגם בהתנהלות רשויות האכיפה באי-נקיטת פעולות, אך קבע כי פגם זה אינו מצדיק ביטול כתב אישום, אלא ישקול אותו בגזר הדין. * לגבי העיתונאי/אתר, נקבע כי קיימת הבחנה בין פעולה אקטיבית בקריאה לבין תיעוד והפצה. * **ההשלכה של הפגמים:** בית המשפט קבע כי הפגמים בהתנהלות רשויות האכיפה, אף שהם מהווים פגם, אינם בעלי עוצמה מספקת כדי להצדיק ביטול כתב אישום. המענה המידתי יהיה במסגרת גזר הדין. 5. **ביטול הרשעה (סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי):** * **הכלל והחריג:** הכלל הוא הרשעה. ביטול הרשעה הוא חריג, המותנה בקיום שני תנאים מצטברים: (1) סוג העבירה והנסיבות מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים, ו-(2) ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט דחה את בקשת הנאשמים לביטול הרשעתם. הסיבות העיקריות: * **סוג העבירה:** עבירות הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור כוללות אינטרסים ציבוריים כבדי משקל (שלום הציבור, ביטחונו, גמול והרתעה), ולכן הפתח לביטול ההרשעה בהן הוא "צר ביותר ונדיר עד מאוד". * **היעדר נטילת אחריות:** הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם, ולכן לא ניתן לדון ב"הליך השיקום". * **פגיעה בשיקום:** הנזק הצפוי לעיסוקם של הנאשמים (הוראה ועריכת דין) נבחן, אך בית המשפט חזר על ההלכה כי ההכרעה בסוגיה זו שמורה לגורמים המקצועיים (משרד חינוך, לשכת עורכי הדין). * **עבר פלילי:** העובדה שלנאשם 1 יש עבר פלילי מחזקת את הדחייה. 6. **קביעת העונש:** * **מתחם העונש ההולם:** בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין "מאסר בפועל בן מספר חודשים" לבין 15 חודשי מאסר בפועל, תוך הבחנה בין הנאשמים (מתחם מחמיר יותר לנאשם 1). * **שיקולים מחמירים:** * חומרת העבירות והערכים המוגנים (שלום הציבור, ביטחון). * עיתוי ביצוע העבירה (לאחר ה-7 באוקטובר). * היקף הקריאות ותוכנן. * מעמדם של הנאשמים כמובילי ההפגנה. * הפגיעה הצפויה בפגיעות הנפש והגוף, וכן בלכידות החברתית. * העבר הפלילי של הנאשם 1. * **שיקולים מקלים:** * הפגמים בהתנהלות רשויות האכיפה (אי-בירור זהותם של אחרים, אי-נקיטת פעולות בהפגנות דומות). * הזיכוי מחלק מהאישומים (קריאה ישירה, ביצוע בצוותא). * עדויות אופי ועדויות בנות הזוג לגבי ההשלכות על המשפחה. * הזמן ששהה הנאשם 2 במעצר (לאחר שנדחה ביטול הרשעה). * **גזירת הדין בפועל:** * **נאשם 1:** מאסר בפועל כמניין ימי מעצרו (כ-8 חודשים), קנס כספי ומאסר על תנאי. * **נאשם 2:** מאסר בפועל כמניין ימי מעצרו (כ-4 חודשים), קנס כספי ומאסר על תנאי. **חידושים משפטיים ודגשים** 1. **הבחנה עדינה בעבירות הסתה:** בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין הסתה שהיא "קריאה ישירה" לבין הסתה אחרת, והצביע על כך שלמרות ששתי החלופות בגדר הסתה, הן נבדלות מבחינת מידת האשמה הרלוונטית לעקרון ההלימה. 2. **משקלם של הפגמים בהליך:** בית המשפט אישר כי פגמים בהליך האכיפה, גם אם אינם מצדיקים ביטול אישום, מקבלים ביטוי בגזר הדין. הדבר משקף מגמה של איזון בין הצורך באכיפה יעילה לבין הבטחת הליך הוגן. 3. **הגבלת ההתערבות השיפוטית בענייני שיקום:** בית המשפט שב ואישר כי הגורמים המקצועיים הם אלו שמופקדים על ההחלטה בנוגע להשלכות ההרשעה על המשך העסקת הנאשם, במיוחד בתחומי ההוראה ועריכת הדין. 4. **התייחסות לקריאות אל מול פרסומים מולטימדיים:** בית המשפט ציין את העובדה שבמקרה זה הקריאות היו מילוליות (באמצעות מגאפון), בניגוד למקרים רבים בפסיקה שעסקו בשילוב מלל עם תמונות או סרטונים. הדבר עשוי להשפיע על הערכת הסיכון והפוטנציאל להסתה. **סיכום** פסק הדין ממחיש את המורכבות של אכיפת חוקי הטרור, ובפרט עבירות ההסתה וההזדהות. הוא מדגיש את הצורך בפרשנות מדוקדקת של הקריאות, את משקלן של הנסיבות, ואת האיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הנאשם. ההחלטה שלא לבטל את ההרשעות, למרות הכרה בפגמים מסוימים בהליך, משקפת את החשיבות הרבה שבית המשפט מייחס למאבק בטרור ולמסר ההרתעתי. קביעת העונשים, תוך התחשבות בהבדלים בין הנאשמים ובפגמים שנמצאו, משקפת את עקרון ההלימה וההתאמה האישית.