תאד"מ 60151-02-24

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות הסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח. עורך הדין תבע את הלקוח בגין אי תשלום שכר טרחה שנבע מהסכמתם. המחלוקת העיקרית נגעה למשמעות המונח "מקדמה" בחוזה. הנתבעת טענה כי יש לנכות את המקדמה בשיעור 5% מהתשלום הסופי בשיעור של 15% מסכום הגבייה בפועל. מנגד, טענה התובעת כי המקדמה היא תשלום נפרד ואין לקזז אותה כנגד הסכום הסופי. השופטת פתחה וציינה כי לשון החוזה ברורה, בהנחה שהוא מייצג את כוונות הצדדים. עם זאת, לאחר בחינת ההסכם כולו ובחינת ההיגיון המסחרי, פסק השופט לטובת התובע וקבע כי אכן מדובר בתשלום נפרד. בנוסף, השופט פירש סעיף הנוגע לתוספת שכר טרחה של 5% במקרה של דיון בבית המשפט. הסעיף לא היה ישים במקרה זה, שכן לא התקיים דיון בפועל בבית המשפט. לפיכך, הנתבעת לא חויבה בתשלום אגרה זו. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת שילמה מע"מ יחד עם המקדמה, ויש להמשיך בכך ליתר התשלומים. בסופו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע 10,500 ₪ בתוספת מע"מ, המהווים 15% מסכום הפשרה, בצירוף ריבית והוצאות. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן שלא בפניו ביום 19.1.2025.