ת"א 2418/00

תקציר

התובע, שהיה מעורב בשתי תאונות דרכים, תבע פיצויים בגין הפגיעות שנגרמו לו. בית המשפט הכיר בתאונות כ"תאונות דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית נסבה על מידת נכותו של התובע, כאשר התובע ביקש להציג ראיות נוספות. בית המשפט מינה מומחים רפואיים באורתופדיה, פסיכיאטריה וגסטרואנטרולוגיה. המומחה האורתופדי ייחס לתובע 9.75% נכות עקב שברי דחיסה, ואילו המומחה הפסיכיאטרי לא מצא נכות נפשית. המומחה לגסטרואנטרולוגיה הגיע למסקנה כי קוליטיס של התובע לא היה קשור לתאונות. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה לגסטרואנטרולוגיה סבירה, ודחה את טענת התובע לסיבתיות. בגין הנכות האורתופדית פסק בית הדין לתובע 28,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, הקשורים לשמונת חודשי היעדרותו מהעבודה. בנוסף, פסק בית הדין סכום גלובלי של 40,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, תוך הכרה בפגיעה ביכולתו של התובע לעבוד, אף שעבודתו הנוכחית לא נפגעה. פיצוי לא ממוני נפסק בסך 17,591 ₪, בצירוף ריבית. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם את הוצאותיה הרפואיות של התובעת ואת הוצאות הנסיעה לטיפולים. בגין תשלומי המוסד לביטוח לאומי בוצעו ניכויים, כאשר הנתבעים שילמו את יתרת הסכום, בשיעור של 25% אם עלה על 75% מסכום הנזק הכולל. נוספו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, ואגרת בית המשפט חולקה בין הנתבעים לבין התובע. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 85,591 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהעדר באי כוח הצדדים ומיום 13.8.2008.