עת"מ 2703/07

תקציר

העותרים הגישו תביעה בפני בית המשפט, בבקשה לאשר את בקשתם להיתר שינוי. העותרת טענה כי השינויים בהיתר הבנייה המקורי היו מוצדקים, ואילו מוסדות התכנון סברו כי השינויים מהווים סיכון בטיחותי, ולכן דחו את הבקשה. השופט הסכים עם מוסדות התכנון, קבע כי החלטתם סבירה ודחה את העתירה. זאת משום שלמוסדות התכנון יש סמכות לסרב לבקשות להיתרי בנייה המהווים סיכון בטיחותי, כפי שהיה במקרה זה. זאת ועוד, השופט מצא כי החלטת ועדת הערר סבירה, שכן היא התבססה על הליך תכנוני שקול, ולקחה בחשבון הן את חוות הדעת של העותר והן של יועץ התנועה. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של התערבותו של בית המשפט בענייני תכנון, והדגיש את צעדי העזרה העצמית הבלתי מוצדקים של העותר בהקמת הבניין, שלא ניתן לתגמלם. לבסוף קבע השופט כי טענות העותר בדבר מעמדו המשפטי של העותר השלישי, וטיעונים שונים אחרים, אינן מבוססות. משכך, החליט השופט כי יש לדחות את העתירה, והורה לעותר לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים.