עת"מ 51230-12-13

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לקבוע את שיעור הארנונה המתאים לשטחי המשרדים שלהם, אשר סווגו כ"משרדי תעשייה" על ידי העירייה המשיבה, דבר שיוביל לשיעור מס גבוה מזה שהעותר סבר לנכון. בית המשפט בחן את הסעיפים הרלוונטיים בצו הארנונה ומצא כי שטחי המשרדים המדוברים הם אגב השימוש העיקרי בנכס כמוסך לתיקון רכב ולכן יש לסווגם כנכס תעשייתי. בית המשפט בחן גם האם הסעיף הרלוונטי בצו הארנונה, שנראה כתומך בעמדת העירייה, עולה בקנה אחד עם תקנות ההסדרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסעיף הנדון, 3.4.3.1, אינו עולה בקנה אחד עם תקנות ההסדרים ולא ניתן ליישמו במקרה זה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות העירייה בנוגע לפסק הדין בעניין "עקוב אחר העיקר", פסק דין מקניקו ו"חקיקת ההקפאה". עוד טענה העירייה כי יש לדחות את תביעת העותרת בשל שיהוי בהגשה, אך בית המשפט חלק על כך וציין כי העותרת לא התמהמהה באופן סובייקטיבי וכי הפגיעה בשלטון החוק היא משמעותית. לבסוף פסק בית המשפט לטובת העותר, והורה לעירייה לחייב את העותר לפי תעריף הנכס התעשייתי ולתקן את צו הארנונה בהתאם. כמו כן חויבה העירייה בהוצאות המשפט של העותר, בסך 25,000 ₪.