בע"מ 3347/24

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט א' גרוסקופף, מתייחס לתיק מורכב הנוגע לשלומה ומגוריה העתידיים של קטינה. השיקול המרכזי היה האם לאשר את העברת הקטינה לטיפולה של משפחה המעוניינת לאמצה, כפי שביקשה המערערת, או לשמור על המצב הקיים של שהותה באומנת חירום. השופט גרוסקופף המליץ להתייחס לבקשת רשות הערעור כאל ערעור ולהתקבל. הם הצדיקו זאת בכך שהמקרה מעורר נסיבות חריגות ושאלות עקרוניות חשובות מעבר לאינטרסים של הצדדים הקרובים. יתר על כן, הם הדגישו כי בעניינים הנוגעים לאימוץ, על בית המשפט לאמץ גישה חומלת יותר, במיוחד כאשר עתידו של ילד מונח על כף המאזניים. לגופו של עניין, הבהירה השופטת כי ההחלטה שלפנינו נוגעת אך ורק להשמתה הזמנית של הקטינה בהליך האימוץ ולא תפגע בהחלטות עתידיות בנוגע לכשירותה לאימוץ. השופטת בחנה בקפידה את הוראות סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, המאפשר העברת קטין ללא הסכמת הוריו למניעת נזק. הם הגיעו למסקנה כי התקיימו שני התנאים המצטברים לאישור העברה כזו במקרה זה. ראשית, היו די ראיות לכך שניתן היה להכריז על הקטינה כבת אימוץ בשל חוסר יכולתם של ההורים לטפל בה כראוי, בהתחשב במצבם הנפשי ובהיסטוריה הקודמת של הטיפול בילדים. שנית, השופטת הסכימה כי העברת הקטינה למשפחה המעוניינת לאמצה אכן תמנע נזק, נוכח חוסר הוודאות של המצב הנוכחי והפגיעה הנגרמת כתוצאה משהייה ממושכת באומנת חירום. השופט גרוסקופף הדגיש כי על אף שבדרך כלל נדרשת החלתו הזהירה של סעיף 12(ג), נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה – שהותה הממושכת של הקטינה בטיפול זמני והפוטנציאל לכשירותה לאימוץ – הפכו מצב זה לחריג. לפיכך, פסקו לטובת העברת הקטין למשפחה המעוניינת באימוץ, בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. השופטים א' שטיין וי' כשר הסכימו עם פסק הדין.