רע"א 1474/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על הסכם שכירות בין המבקשת, אשר שכרה נכס מהמשיב, לבין ההליכים המשפטיים שננקטו בעקבותיה עקב אי תשלום דמי שכירות וסיום מוקדם של החוזה. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקשת, בקובעו כי המשיבה הפרה את החוזה בכך שלא התקינה מעלית וביצעה תיקונים, דבר שהצדיק את החלטת המבקשת לסיים את החוזה. אולם, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך פסק דין זה בערעור, בקובעו כי סירובו של המשיב להתיר את התקנת המעלית לא הוכח וכי דווקא המבקשת היא שהפרה את החוזה. בית המשפט המחוזי הורה למבקש לפצות את המשיב בגין הפרת חוזה ולשלם את דמי השכירות שלא שולמו. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, בטענה כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום ופירש באופן שגוי את הדין בכל הנוגע לסעדים של הפרת חוזה. עם זאת, פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של היקף מצומצם של התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים, במיוחד כאשר מדובר בהסקת מסקנות מהראיות. בנוסף, פסק הדין מבהיר כי הפיצויים ודמי השכירות שלא שולמו שנפסקו למשיב מהווים סעדים שונים, ולכן הפסיקה מתיישבת עם החוק. מאחר שמקרה זה אינו מעורר שאלות משפטיות כלליות והתערבותה של ערכאת הערעור הייתה מוצדקת, בקשת רשות הערעור בערכאה השלישית נדחית.