ת"צ 4855-05-18

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשיב, מנפיק כרטיסי אשראי, לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשמ"ג-1983. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, כאשר סירבה להפסיק את חיוב העסקה לאחר שהמבקש ביטל את העסקה. המבקשת ביטלה את העסקה עם הספק בשל מחלוקת על התנאים ומצג שווא לכאורה של הספק. המבקש טען כי היה על המשיב להפסיק את החיובים עם הודעת הביטול, שכן הספק הסכים לבטל את העסקה. בית המשפט קבע, כי טענות המבקש בדבר הגדרת "עוסק" והאפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד המשיב לפי חוק הגנת הצרכן אינן תקפות. המשיב הינו תאגיד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות ולפיכך נדחתה טענת המבקש כי המשיב הינו עוסק לפי חוק הגנת הצרכן. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי פרשנותו של המבקש לסעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב אינה נכונה. הסעיף דורש התקיימות שני תנאים - אי אספקת המוצר/שירות וביטול העסקה על ידי הלקוח - שלא התקיימו בעניינו של המבקש. ביטולו של המבקש נבע ממחלוקת עם הספק על העסקה הבסיסית, ולא בשל אי אספקה. עוד הדגיש בית המשפט כי חוסר תום הלב והניקיון של המבקש, כמו גם גרסתו המשתנה לאירועים, העלו ספקות לגבי התאמתו כנציג הקבוצה. המבקש לא הצליח להוכיח כי התביעה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט, וכי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לפתרון הסכסוך. לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחתה. המבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.