רע"פ 2150/23

תקציר

בעיון בבקשה נקבע כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיב. הכלל שומר את בקשות רשות הערעור ב"גלגול השלישי" רק למקרים חריגים הנוגעים לשאלות משפטיות עקרוניות או עיוותי דין פוטנציאליים. המקרה הנדון לא עמד בקריטריונים אלה. חוק רישוי עסקים מגדיר הפעלת עסק ללא רישיון כעבירה פלילית, ומטיל אמצעים פליליים ומנהליים להבטחת הציות, לרבות צווי סגירה. אמצעים אלה נועדו להגן על שלום הציבור, בריאותו ואיכות הסביבה, תוך שהוא גובר על חופש העיסוק כאשר פועלים ללא רישיון. בית המשפט מצא כי סעיף 16(3) לחוק מאפשר הוצאת צווי סגירה לא רק בגין העברות בעלות פיקטיביות, אלא גם בגין העברות בעלות אמיתיות, דבר המשקף את התקדים בפסיקה. סברתו של המבקש כי סעיף 16(3) חל רק על העברות פיקטיביות נדחתה כפי שהתייחסה בפסיקה קודמת, ובמיוחד בפרשת מיאו והאו. מבחינה פרוצדורלית, נדחתה טענת המבקש כי למשיבים לא הייתה זכות ערעור. בית המשפט קבע כי החלטת בית משפט השלום מהווה את כל ההליך ולכן ניתנת לערעור. מעשיו של המבקש, לרבות הפעלה ללא רישיון או התאמה לתכניות מוצהרות, הוכיחו חוסר תום לב וחוסר תקינות, המצדיקים עוד יותר את דחיית הערעור. התנהלות זו כללה אי גילוי אופיו האמיתי של העסק - בר עם מופעי חשפנות - והמשך פעילות גם לאחר שלילת רישיון, כאשר בדיקות חשפו אי ציות. ההחלטה הדגישה את חשיבות תום הלב והזהירה מפני התנהלות כזו. משכך, הבקשה נדחתה כבלתי מוצדקת הן מהטעם המהותי והן מהטעם הפרוצדורלי.