ת"צ 8068-12-15

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם המשיב הוא "מלווה" לפי חוק ההלוואות. התובעים, אשר לוו כספים מהנתבע, טענו כי הנתבע הוא המלווה ולכן ההלוואה כפופה לחוק ההלוואות, הקובע מספר הוראות הגנה ללווים, כגון מגבלות הריבית ודרישת המלווה להאריך את מועד הפירעון. הנתבעת, מנגד, טענה כי המלווה היא לאומי קארד, עמה יש לה הסכם שיתוף פעולה למתן הלוואות. השופטת בחנה בהרחבה את ההסכם בין הנתבעת ללאומי קארד, את הסכמי ההלוואה שנחתמו על ידי התובעים ואת נסיבות מתן ההלוואות. השופט הגיע למסקנה כי אין אפשרות סבירה שהמשיב ייחשב כמלווה לפי חוק ההלוואות. הסכם שיתוף הפעולה והסכמי ההלוואה קובעים בבירור כי לאומי קארד היא המלווה. עוד קבעה השופטת כי התובעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לכך שלאומי קארד היא המלווה, למרות הפרסומות והמצגים המטעים שהציגה הנתבעת. לפיכך, טענת התובעים כי סברו כי הנתבע הוא המלווה וכי ההלוואה כפופה לחוק ההלוואות נעדרת כל יסוד. יתר על כן, התובעים לא הביאו כל ראיה לנזק, הסתמכות או קשר סיבתי, שהם דרישות הכרחיות להוכחת הטעיית הצרכן. מאחר שלא התקיים התנאי העיקרי לאישור התובענה הייצוגית, לא היה צורך לבחון את קיומם של תנאים נוספים אחרים. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ותביעתם האישית של התובעים נדחו. עם זאת, לא נפסקו הוצאות כנגד התובעים, נוכח התנהלות הנתבעת ביחס לתביעת הטעיה.