רע"א 2094/04

תקציר

מדובר בערעור של בנק המבקש פירעון הלוואה מערבים לאחר שהחייב העיקרי הגיע לחדלות פירעון. בתחילה, הבנק תבע הן את החייב והן את הערבים בשנת 1991 על תשלומים באיחור וזכה, כאשר תשלומים מאוחרים יותר כיסו חובות אלה. בשנת 1994 תבע הבנק שוב את יתרת ההלוואה כאשר החייב העיקרי לא שילם. עם זאת, ניסיונות הגבייה לא צלחו, מה שהוביל לתביעה נוספת בשנת 2001 נגד הערבים. הערבים טענו לדחייה על בסיס "מעשה בית דין", וטענו כי פסק דין על אותה הלוואה צריך לדחות את התביעה החדשה. בית משפט השלום צידד בהם, וקבע כי טענת הבנק נוגעת למלוא החוב מלכתחילה ולא ניתן לדון בה מחדש. הרוב בבית המשפט המחוזי תמך בכך, וראה את כל התביעות כנובעות מהלוואה אחת, ובכך החיל "מעשה בית דין". היא הדגישה כי לא ניתן לבקש סעד שלא התבקש בתחילה מאוחר יותר ללא אישור בית המשפט לפיצול סעדים. מנגד, המיעוט טען כי מדובר בתביעות נפרדות לחובות שונים. בסופו של דבר, הערעור בפני ערכאה גבוהה יותר הביא לביטול פסקי דין קודמים, כאשר התיק נשלח בחזרה כדי לקבוע אם התביעה השנייה משכפלת את הראשונה או מטפלת בחובות חדשים. היא הבהירה כי כל תשלום באיחור הוא עילת תביעה נפרדת, ותביעות החופפות בסכומי החוב ייחסמו. ההחלטה שמה דגש על בחינה עובדתית של החובות טרם ההליך, ללא פסיקת הוצאות.