ע"ו 10224-09-15

תקציר

המערער, ששירת בשירות בתי הסוהר בשנים 1997-1998, ערער על החלטת ועדה רפואית כי מצב גבו הנוכחי אינו תוצאה של שירותו הצבאי. הוועדה קבעה כי מצבו של המערער אינו מגביל מבחינה תפקודית, קביעה שבית המשפט אינו יכול לערער עליה נוכח הוראת החקיקה כי ניתן לערער על מסקנות הוועדה הרפואית רק מטעמים משפטיים. הוועדה אף הגיעה למסקנה, ובצדק, כי מצבו הנוכחי של המערער, שהתגלה שנים לאחר שחרורו משב"ס, אינו קשור למוגבלותו המוכרת מהשירות. הוועדה שקלה את עברו הרפואי של המערער, לרבות טראומה משנת 2013, והפעילה את שיקול דעתה המקצועי כדי לקבל את החלטתה, שלבית המשפט לא הייתה עילה לחלוק עליה. זאת ועוד, גרסותיו של המערער עצמו בדבר יכולתו לעבוד וההמלצות שניתנו לו סתרו את טענתו להתיישנות תפקודית. לפיכך, הערעור נדחה. לשני הצדדים נמסר על פסק הדין, והתיק הרפואי של המערער יוחזר לבא כוח המשיב.